אוהדי, אמרו לי שקראתי לו. אוהדי, תחזור.
בפעוטון במושב היה לי חבר, אוהדי. אמא שלי מספרת שהוא היה ילד עם שיער שטני ועיניים חומות: "ואבא שלו היה איש כל-כך נחמד, כזה חבר'מן, הוא צחק כשאמרתי לו שאני פוחדת שתהיי לבד בהסעה, הוא הרגיע אותי ואמר שכל הילדים זה ככה וזה בסדר."
לא זוכרת מה עשינו יחד. לא זוכרת אותו בעצם, בכלל. הוא גם לא מופיע בתמונת סוף השנה, כי באמצע השנה המשפחה שלו עברה לאשדוד. ועל זה מספרים לי שבכיתי המון, אוהדי, אוהדי תחזור.
האהבה הראשונה שלי (כנראה) עזב אותי ועבר לגור בעיר אחרת. מעניין מה זה אומר על ההמשך.
